פגיעה כתוצאה מנפילה ברחוב – באחריות העירייה בלבד

כל אחד מאיתנו יכול למעוד בעת הליכה ברחוב ובמקרים מסוימים הנפילה עלולה לגרום לנזק של ממש. כאשר התאונה מתרחשת במרחב הציבורי, ניתן לייחס אחריות לרשות המקומית

כל אחד מאיתנו יכול למעוד בעת הליכה ברחוב ובמקרים מסוימים הנפילה עלולה לגרום לנזק של ממש. כאשר התאונה מתרחשת במרחב הציבורי, ייתכן לעתים שניתן לייחס אחריות לרשות המקומית. בפרט כאשר האירוע היה תוצאה של מכשול שהרשות הייתה צריכה ויכולה להסיר.

ואכן, מדי שנה, מונחות לפתחן של הערכאות בישראל לא מעט תביעות נזקי גוף בגין תאונות ברחוב. זהו גם עניינו של פסק הדין הבא, שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים בעקבות תביעה שהוגשה נגד עיריית ירושלים.

התובעת, (ת"א 15140-10-13 פסנדי נ' עירית ירושלים) תושבת הבירה בשנות ה-50 לחייה, טענה כי נפלה בשביל גישה בחורשה בדרך לביתה. בעקבות התאונה היא פונתה לבית החולים על ידי אמבולנס, וכאשר שבה עם בנה ל"זירת האירוע" באור יום הבינה כי המקרה נגרם בגלל גזע עץ הבולט מן הקרקע.

אחריות העירייה לתאונות בשטחה, מנין?

על פי פקודת העיריות, החלה כמובן גם על עיריית ירושלים, מוטלת על העירייה חובת זהירות כלפי עוברי האורח המשתמשים בדרכים שבתחומה. חובת הזהירות הזו נובעת מהסמכויות והמעמד שהוקנו לעירייה בפקודת העיריות ובמסגרתן היא מחויבת להסיר מכשולים בשטחים הציבוריים.

חשוב להדגיש שחובת הזהירות הנ"ל איננה מוחלטת וכמובן שלא כל החלקה ברחוב מהווה עילה להגשת תביעה. ידוע גם שהעירייה לא יכולה להיות נוכחת בכל מקום ובכל עת. כלומר, תאונה בדבר נפילה ברחוב נבחנת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה.

נפגע גוף המבקש לקבל פיצויים מעירייה בגין תאונה ברחוב צריך להוכיח את קרות האירוע, את הגורם לאירוע, את הסיבה שלטענתו יש לייחס את הרשלנות לעירייה ואת הנזק שנגרם לו. עליו לתמוך את טענותיו בראיות שונות כמו תצהירי עדי ראיה, צילומים של המקום המדויק, מסמכים רפואיים וכדומה.

העירייה הייתה אחראית על בטיחות הולכי הרגל בשביל המדובר

במקרה שלנו, בית המשפט קבע כי עיריית ירושלים אכן חייבת בפיצויים לתובעת. מהעדויות שהוצגו בפני בית המשפט הוכח כי השביל בחורשה שבו אירעה התאונה הוא שביל שמוחזק על ידי העירייה באמצעות קבלן משנה הנמצא במקום כל יום. בית המשפט ציין כי העירייה מבצעת בשביל מטלות ניקיון יומיות ופעם בשנה עורכת באזור עבודות גיזום. נמצא כי זהו שביל שמשמש למעבר הולכי רגל עם שני פתחים ברורים ומבקרים בו מדי יום גם ילדים בדרכם לבית הספר.

אלו פרטים חשובים שכן העירייה טענה בין השאר שאי אפשר היה לצפות שהתובעת אכן תלך בשביל נשוא התביעה. בית המשפט קבע כי אם העירייה הייתה סבורה שאין לאפשר גישה לשביל אזי היה עליה לפעול בכדי למנוע מעבר הולכי הרגל דרכו (למשל על ידי גדר, מחסומים, שילוט וכדומה).